<h1>תמים דעים להראב"ד סימן קמ"ו</h1>
<h2>דף סו.</h2>
השוכר את הפועל וכו' ורבא אמר בנ"ט דבתר שמא אזלינן דמה שאמרה תורה מין במינו לא בטיל דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר ואמרינן בסדר יומא [נ"ז ע"ב] מכאן למין במינו שאינו בטל היינו כל דברים שיש להם שם אחד כגון דם הפר ודם השעיר דהאי דם מקרי והאי דם מקרי דבתר שמא אזלינן וה"ל מין במינו ולא בטיל וכן מין במינו במשהו. וכן הלכה רווחת ובלבד שיהא ראוי אותו משהו בפני עצמו ואפילו הכי הוא ראוי בפני עצמו שלא יהא פגום במינו דאם כן הוי נבלה מסרחת והיתר הוא ולא אסור אלא כעץ בעלמא. ואפ"ה הוא ראוי בפני עצמו אלא שפגם במינו במעט שנ"ט אינו אסור במינו אלא כעץ בעלמא (מ"ד) [מ"ר] ועיקר.
תבלין שנים ושלשה שמות וכו' והלכה כרבא דבתר שמא אזלינן בכולהו איסורי דבכוליה גמרא אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם (קידושין נ"ב.) הלכך שאור ועיסה ב' שמות ומשערים בששים אף על פי ששניהם עיסה דומיא דחומץ ויין דהוו ב' מינים ואיל ושור ועז ג' מינים ומשערינן בששים דכלן שמות חלוקין הן. ואף על פי שכלן בשר (דהכשר) [דהבשר] אינו השם ואפילו נבלה בשחוטה איכא למ"ד בשחיטת חולין דהוי מין בשאינו מינו ומשערים בס' ואפילו מין טהור שנאסר במין טהור משאר שמות חלוקין הם. וכן מיני עופות כלם משערינן להו בס' בין טמאים בטהורים בין מין טהור במין טהור אחר. אבל ביצים טהורות בביצים טמאות וביצי עוף טהור א' במין טהור אחר כלן מין אחד הם ובמשהו דכלהו ביצה מקרי דומיא דחמירא דחטי וחמירא דשערי וחלא דחמרא וחלא דשכרא דכלהו שם אחד הם ובמשהו כדאמר רבא לעיל (ע"ז ס"ו.) דכלהו חמירא וחלא מקרי. והא דתניא ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות אף על גב דהוי מין במינו טהורות דההיא לאו רבי יהודה היא דאמר (חולין ק"ח:) מין במינו לא בטיל אלא רבנן היא דאמרי מין במינו בנ"ט. והלכך טהורות כדמפרש טעמא בשחיטת חולין שאין טעם במים ששולקים בהם ביצים ששמנונית הפולט בביצים אין בהם טעם והילכך טהורות. ומיהו (לא) נאסרות אליבא דרבי יהודה דמין במינו בכל שהוא דאסור אף על [גב] שאין נ"ט.
ושמנונית היוצא מן הביצים אף על פי שאין בו כח ליתן טעם במאכל אחר שמנונית של איסור הוא הואיל ואין בו טעם פגום ולא דמי לנבלה מסרחת. ואוסר במינו בכל שהוא. ובלבד שלא יהא שם דבר אחר כגון מים שאינו מינו שיבטלנו בששים דקי"ל כל מין ומינו ודבר אחר סליק את מינו כמו שאינו ודבר אחר רבה עליו ומבטלו (חולין ק"ח.) וחלב ובשר ב' שמות הם ומשערינן בס', קדרה ששהתה מעת לעת טעם לפגם הוא ומותרת בדיעבד אבל לבשל לכתחלה אסורה עולמית (ע"ז ע"ו.). ואם של חרס היא צריך לשברה דאין תקנה לכלי חרס וכו' ע"כ. והלכך חמץ בפסח דקי"ל בין במינו בין בשלא במינו בזמנו במשהו (פסחים ל'.), דגזרינן שאינו מינו אטו מינו אם נתבשל מאכל בקדרה שאינה בת יומא בפסח מותר המאכל שחמץ הפולט מן הקדרה טעם לפגם הוא ומשהו דהיתר ואפילו שאר מאכל מותר אף על פי שיש באותו מין מאכל טעם חמץ בחימוץ בעיניה שראוי לחמע ואינו פוגם למלתיה הוא דאסר רחמנא אבל טעם חימוץ שנתערב בקדרה דלא חזי למלתיה כגון דטעם פגום והוא פוגם במאכל זה מותר כך אמר רבי' ומורה והדברים (נכרים) [נכונים] ונכוחים למבין. והמחמיר לענין חמץ בפסח תבא עליו ברכה. ע"כ כתב הרב רבי' שמואל מרומרוג ז"ל בפי' מסכת ע"א.
<h2>דף עו.</h2>
ושמנונית היוצא מן הביצים אף על פי שאין בו כח ליתן טעם במאכל אחר שמנונית של איסור הוא הואיל ואין בו טעם פגום ולא דמי לנבלה מסרחת. ואוסר במינו בכל שהוא. ובלבד שלא יהא שם דבר אחר כגון מים שאינו מינו שיבטלנו בששים דקי"ל כל מין ומינו ודבר אחר סליק את מינו כמו שאינו ודבר אחר רבה עליו ומבטלו (חולין ק"ח.) וחלב ובשר ב' שמות הם ומשערינן בס' קדרה ששהתה מעת לעת טעם לפגם הוא ומותרת בדיעבד אבל לבשל לכתחלה אסורה עולמית (ע"ז ע"ו.). ואם של חרס היא צריך לשברה דאין תקנה לכלי חרס וכו' ע"כ. והלכך חמץ בפסח דקי"ל בין במינו בין בשלא במינו בזמנו במשהו (פסחים ל'.), דגזרינן שאינו מינו אטו מינו אם נתבשל מאכל בקדרה שאינה בת יומא בפסח מותר המאכל שחמץ הפולט מן הקדרה טעם לפגם הוא ומשהו דהיתר ואפילו שאר מאכל מותר אף על פי שיש באותו מין מאכל טעם חמץ בחימוץ בעיניה שראוי לחמע ואינו פוגם למלתיה הוא דאסר רחמנא אבל טעם חימוץ שנתערב בקדרה דלא חזי למלתיה כגון דטעם פגום והוא פוגם במאכל זה מותר כך אמר רבי' ומורה והדברים (נכרים) [נכונים] ונכוחים למבין. והמחמיר לענין חמץ בפסח תבא עליו ברכה. ע"כ כתב הרב רבי' שמואל מרומרוג ז"ל בפי' מסכת ע"א.
